תושייה ואח' נ' מרפאות ים המלח בע"מ ואח'

החלטה

ההליכים וטענות הצדדים

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבע 3 (להלן "המבקש") בהיעדר התייצבות לדיון ביום 7.5.13.

המבקש טוען כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה וכי החתימה על אישור המסירה שהציגו התובעים אינה חתימתו. בהמשך לכך, מתכחש המבקש לכך שכתב ההגנה שהוגש מטעם נתבעים 1-3 הוגש על דעתו וכן לחתימתו ע"ג כתב ההגנה.

לטענת המבקש לא קיבל זימון לדיון ונודע לו על קיומו רק יום לפני כן, ביום 6.5.13 וזאת משיחה שקיים עם הנתבע 2, אשר הבטיח לייצגו במסגרת הדיון.

המשיבים (התובעים) מתנגדים לביטול בטענה כי פסה"ד ניתן לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון על אף שידע על קיומו.

המשיבים טוענים, כי כתב התביעה נמסר למבקש במסירה אישית ומציגים אישור מסירה עליו חתום המבקש וכן תצהיר מטעם השליח שביצע את המסירה. בנוסף, מפנים המשיבים לכתב ההגנה שהוגש לתיק מטעם שלושת הנתבעים יחד ועליו חתום גם המבקש.

בתשובה לכך, המבקש מכחיש כי החתימות הן על כתב ההגנה והן על אישור המסירה שהציגו המשיבים הן חתימותיו וכן כל מפגש עם השליח.

דיון והכרעה

ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין כשנפל פגם בהליך, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. במקרה כזה בית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין. לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה או אי התייצבותו, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836).

ומן הכלל אל הפרט. ראשית בהתייחס לטענת המבקש כי לא קבל את כתב התביעה וכתב ההגנה שהוגש לא הוגש על דעתו. הדברים אמנם מעוררים תהיות וטעונים בירור. ניתן היה אף לחקור את השליח ואת הנתבעים 1 ו- 2 שהגישו כתב הגנה גם בשם המבקש (ואף לברר את הטענה בדבר הדמיון בחתימות על כתב ההגנה). אולם, מאחר ועסקינן בפסק דין שניתן כנגד המבקש בהיקף של למעלה מ- 700,000 ₪, נראה לי שיש לתת למבקש את יומו בבית המשפט גם נוכח זכות הגישה לערכאות (ראה: רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק – על 2001(1) 1121). לפיכך, מצאתי שיש לאפשר למבקש ליהנות מהספק ולקבל את גרסתו בענין זה.

עיון במחשב מראה כי אכן הזימון לדיון שנשלח למבקש חזר בציון "לא ידוע" לאחר שנשלח למען שדווח בכתב התביעה והוא נכון ככל הנראה. לפיכך, נחזה שהמבקש לא זומן כדין לדיון ויש מקום לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו מחובת הצדק. אמנם, המבקש מודה שנודע לו על הדיון ולפיכך היה עליו להתייצב ולגלות עניין בהליך. אולם, משהמבקש לא היה מיוצג במועד הדיון, התרשמתי כי אין באי התייצבותו כדי להעיד על זלזול בביהמ"ש וניתן לתת ביטוי לדבר בפסיקת הוצאות.

לגופו של עניין, מעלה המבקש בתצהירו שמצורף לבקשה זו טענות הגנה כנגד חובו לתובעים וכן טענות קיזוז בגין הוצאות שנגרמו לנתבעים והדברים טעונים בירור כך שלא ניתן לקבוע כבר עתה שאין בפי המבקש הגנה ולו לכאורה.

בהתאם לאמור לעיל, אני מבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקש.

המבקש יגיש כתב הגנה וכן תצהיר עדות ראשית (בתגובה לתצהיר התובעים שהוגש בתיק), בתוך 30 ימים מהיום ויתייצב לדיון הקבוע בתיק.

יובהר כי ככל שלא יוגש כתב הגנה עד למועד האמור, ייחשב המבקש כמסכים לכתב ההגנה הנוכחי בתיק.

נוכח שינוי המותב בתיק וע"מ שבית המשפט יבחן את התיק לאור ראיות הצדדים, במקום ישיבת הוכחות יתקיים קדם משפט בנוכחות בעלי הדין. במסגרת הדיון יעשה נסיון ליישוב הסכסוך.

בנסיבות העניין אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.